רבי משה
ליב מסאסוב
נולד
בברודי לאביו רבי יעקב בשנת תק"ה בערך, תלמידו
המובהק של רבי שמואל שמלקה מניקלשפורג שבמשך
שלש עשרה שנה לא זזה ידו מתוך יד,ו היה גדול
גם בנגלה וחיבר חידושים על כמה ממסכתות הש"ס
שנדפסו בחלקם בקונטרסים קטנים "ליקוטי רמ"ל"
טשרנוביץ תרט"ו ז'יטוזיר תרי"ז "תורת הרמ"ל
השלם ובסוף מתוך כתב יד שלם יחד עם ליקוטי דבריו
מתוך ספרים שונים ע"י אחד מצאציו, הרב נחמיה
שפירא מסאסוב בשם " חדושי רמ"ל" בשלשה חלקים
וינה תרפ"א.
רבי
משה לייב מפורסם כאוהב ישראל כדואג לעניים ולסובלים
והוא כונה בתואר "אבי ואלמנות והיתומים". עשרות
אגדות מוסרות על מסירות נפשו במעשי צדקה ופדיון
שבויים. הוא נודע גם מוהתלהבותו העצומה ונמנה
על יוצרי הנגון והרקוד החסידי.
זמן מה
ישב באפטה ומשעבר לסאסוב הפכה למרכז חסידי
גדול. אליה נהרו אלפי מעריצים ובתוכם תלמידיו הגדולים
היהודי מפשיסחה רבי צ"ה מזידטשוב רבי מ"מ
מקוסוב ואחרים.
נפטר
ביום ד' שבט חקס"ז את מקומו ירש בנו יחידו
רבי יקותיאל שמלקה שהיה בן שבע בשעת פטירת
אביו.
יראת
שמים כאבן טובה.
אם אדם
אחז אבן טובה, גדולה כמו ביצה ששוה כמה אלפים
אדומים, מה שאין לו שיעור וערך אזי עוסק בכמה
עסקים אחרים שלו, וודאי אינו שוכח בזו האבן
הטובה, כי אין העסק שווה אפילו קצת מזה. אך אם
אוחז בידו דבר אחר, כמו ביצה או שאר דברים, אזי
אם עוסק באיזה עסק, סחורה או שאר דברים, אזי
שוכח ונאבד בידו הביצה או שאר הדברים אזי שוכח
ונאבד בידו הביצה או שאר הדברים , כן אם אדם
חשובה בעיניו יראת שמים כמו אבן טובה ואוצר
נחמד, כי יראת ה' הוא אוצרו, אף אם עוסק בשאר
עסקים אינו שוכח ואינו פוסק עצמו כלל מיראת
שמים חדושי הרמ"ל ויקהל
ביראה
ופחד
צדיך
האדם לשמור מאד להיות בונה בית לשמו הגדול
לקדש ולטהר בפחד ובאימה מי אנכי להיות מדור
ובית לאדוני האדונים? וכל מה שהוא מפחד
יותר אזי הוא בונה בית ודירה יותר ויותר
בזה האימה והפחד להשי"ת להיות שורה ושוכן בתוכו
כי קרוב ה' לנשברי לב. וכל מי שיש לו פחד
לפני השי"ת זה נקרא לב נשבר שהוא מפחד תמיד
לפני הש"י, לפני גדולתו ורוממותו, וכל מה שיעשה
אפילו איזו מצוה יש לו פחד באמרו לפני גדולתו
ורוממותו לא עשיתי כלום. מה אני מה חיי שפל
אנוש כמוני לדבר בגרוני נגד צורי וקוני, הלא
עני ואביון אנכי מלא עוונות ופשעים אני. וכל
מי שיש לו יותר פחד אזי הוא בונה בית היותר
גדול והקב"ה קרוב אליו יותר, ומבין האדם
יותר גדולות הבורא ב"ה וב"ש. וזה הוא דבר שאין
לו סוף. כי הש"י ב"ה וב"ש אין לו סוף. שם בראשית
החושב
תמיד בגדלות הבורא
משה רבינו
היה שפל בעיניו שהיה סובר שהוא בעל גאוה וזה
כבד פה וכבד לשון בשביל שאנכי עדיין אין לי
התפשטות הגשמיות והיה משיב לו השי"ת מי שם פה
לאדם או מי ישים אלם הלא אנכי ד'? מה שאתה
סובר שיש לך גאוה זה טוב, וזה 'אנכי ה'' בשביל
שאתה יודע שאנכי ה', איך האדם צריך להיות
שפל בעיניו, אבל אדם אחר שאינו חושב תמיד גדולתו
ורוממותו סובר שהוא עניו. וזה פי' חושך שבטו
שונא בנו, ואוהבו שחרו מוסר. אין זה דבר והיפוכו,
הכי פירושו; החושך שבטו, שבט המושל, אדם
שאינו חושב תמיד בגדולת הבורא שהוא המשגיח
האמתי ומשפיע כח לעינים ולפה ולכל האברים
ובלעדו א"א לדבר ולעשות שום מעשה בשום אבר,
וזה נקרא חושך שבטו, שבט המושל, זה הקב"ה.
שונא בנו שאדם נקרא בן להשי"ת כשחושב תמיד
בגדולתו וזה שונא בנו, ואינו רוצה להיות בן
להקב"ה, ומשמח בשטות עצמו בתאוות עולם אוהבו
שחרו מוסר, מי שאוהב להיות תמיד דבוק בהשי"ת
וחושב גדולתו ורוממותו שחרו מוסר, הוא תמיד
מוכיח את עצמו ומהרהר בתשובה ומוכיח לעצמו
על דבר פשע, הכל בעיניו פשע אם הולך בלא
תורה ומדבר דברים בטלים או כועס או גאוה
או דאגה על מחר הכל אשר לכל בעיניו עבירה
חמורה כאשר האמת שם שמות
ענין
בקשות ותפלות
ענין
בקשות ותפלות כך הוא הענין; אם באה לאדם איזו
חדוה ושמחה אל השי"ת בתוך לבו הטהור שהשי"ת
בחר בנו להיות לו לעם סגולה שלגדולתו אין
חקר שהוא אין סוף ב"ה וב"ש ומחמת שהשמחה
גדולה כ"כ אין לבו לבדו יכול לסבול גודל השמחה
ומוכרח להוציא אל הגרון, ומהגרון לחיך ולחמשה
מוצאות הפה כסדרן. ואם צריך להתפלל להשי"ת
איזו בקשה על חסרונו שירחם עליו אז יכול להתפלל
בלבו לבדו ואין צריך להוציא לחמשה מוצאות הפה
שהוא מתפלל מתוך הכנעה ולא מתוך שמחה שם ואתחנן
העומד
על המקח ואין בדעתו לקנות
בעו"ה
כן אנו עושים מתפללים להשי"ת שיתן לנו פרנסה
ואח"כ אנו עושים בו ביום אחר התפלה סיבות
מסיבות שונות איש לדרכו פונה ובעו"ה מבטלים
תלמוד תורה ועושים תחבולות לפעמים אמת ולפעמים
להיפך, ואין אנו מאמינים בלבנו מה שאמרנו בפינו
היום. וזה דומה למי שאומר בכמה חפץ זה והוא
אינו רוצה בלבו ליקח והוה אונאה. ואם היה
המוכר מרגיש לא היה רוצה למכור. אך לא כן
השי"ת ברוך הוא, רחום וחנון אף שיודע מחשבות
בני אדם שמתפללים לפניו ואעפי"כ אינם מאמינים
כל בך והמה עושים תחבולות וסיבות כנ"ל אעפי"כ
נותן להם השי"ת וגם מקבל תפלתם שם וירא
היושב
בבית שחלונותיו סתומים
מי
שמדבק בהשי"ת ויודע ומבין גדולתו ורוממותו
אז כל היום יש לו אימה ופחד מהשי"ת וירא לדבר
דברים בטלים ופשיטא שירא לכעוס, כיון שהמלך
הגדול והנורא לפניו מלא כל העולם ואינו דואג
ליום מחר כי בטוח במלך הגדול אשר הכל בידו ומכין
מצעדי גבר וזן ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי
כנים. ומי שאינו משים על לבו אזי הוא כסיל בחושך הולך.
אף שלפעמים הוא מתפלל בכוונה ולפעמים לומד
בהתמדה אעפי"כ הוא דומה למי שיושב בבית מלא
חלונות ואור גדול נוגה עליו ובכל שעה הולך
אחד וסותם חלונותיו ונשאר יושב בחושך ואפלה אע"פ
שפותח אח"כ אעפ"כ הוא כועס על מי שסותם בכל עת.
כן דומה למי שמתפלל בבוקר ואח"כ בו ביום הולך
בטל ומדבר דברים בטלים וכועס ומדבר דברי
שקרים אזי שאח"כ יושב ולומד ואח"כ מדבר עוד
דברים בטלים בלי יראה ופחד ואח"כ מתפלל מנחה
הוא כמו כלי שנשבר לכמה פרוסות וחתיכות
שם שמות
הוה
שפל רוח
אם
ירצה הארם להריק מכלי אל כלי אזי זה הכלי שהוא
משפיע ומוריק צריך להיות למעלה והכלי שמקבל
צריך להיות למטה לכן אמר מאד מאד הוה שפל
רוח כדי שתוכל לקבל מכל אדם איזו מדה טובה
שם מקץ
עבדו
את ה' בשמחה
זה כלל
גדול בתורה, כי השמחה מורה שאוהב את הדבר הזה
הרבה, וזו העליונה שבמדריגות יותר מבכי
כי להבכי פתוח השער כמו שאמרו חז"ל שערי דמעות
לא ננעלו אך השמחה משברת כל הדלתות והמחיצות
שם ויצא
השמחה
שמירה לשכל
האדם
צריך לעשות לו שמירה מעולה שלא יברח ממנו השכל,
זו המחשבה הטובה, היצר הטוב, כמו שהאדם צריך
לעשות שמירה לשמור ממונו שלא יגנבו ממנו
בהסיר לבו ועיניו מכש"כ שצריך לשמור את
שכלו בעבודת צורו וקונו מפני המקטריגים. ומה
היא השמירה לפענ"ד השמירה המעולה זו השמחה
לשמוח תמיד במצוה שעושה ושעשה כבר שם בראשית
וקראת
לשבת עונג
ע"פ
משל יש כמה מיני סוחרים אחד נוסע עם מזומנים
"רענדליך אחד סוחר עם "וועקסיל" "באנקירצעטיל"
והנה הסוחר עם "רענדליך" ש לו תמיד פחד. גם
בענין שבת, יראת ה' הוא עוצרי יש אחד עובד ה'
בשבת עם היראה, אך מרוב פחד אי אפשר לעבוד בשמחה.
ויש אחד עובד ה' בתענוג כמו "באנקירצעטיל"
אך תענוג תמידי אינו תענוג כמו ה"באנקירצעטיל"
ממש, המה הולכים ונקרעים רק יש מו"מ מרחוק להודיע
שמה במקום הרחוק לשלם עבורו כל הצורך כן
יש מחשבות קדושות הכנה דרבה, לזה אמר וקראת
לשבת קורא שייך מרחוק מרחוק יקרא את השבת קודם
שבת והכינו את אשר יביאו וקראת לשבה עונג אין
בעולם שום עונג רק שבת שם
ישעיה
פסח על
בתי בני ישראל
ואמרתם
זבח פסח לה' אשר פסח על בתי בני ישראל. האיך
שייך לומר הקב"ה פסח הלא לית אתר פנוי מני?'
ונראה לי ע"פ משל אם אדם רוצה דבר אחד מהמלכות
ובודאי כנגד המלכות הוא דבר קטן רק כשיבוא
לדבר עם המלכות נמצא משתוקק על זה בשעה
שהמלכות עם רעיו בשמחה ובחדוה אזי יוכל לדבר
עם המלך בענין זה. שמעתי מהחסיד המפורסם
מו"ס דוב בער נבג"מ על פסוק עלה אלהים בתרועה
תרועה לשון רעות מתי נמתק מדת הדין ויש לו עליה
בתרועה? כשישראל עושים רצונו מאהבה, ויש להם
רעות עם הקב"ה, אזי נמתק מדת הדין למדת הרחמים
מחמת החדוה שבאה להקב"ה עם רעים שלו, וזה פירושו
כאן היות כשבא הקב"ה למצרים וראה אותה מלאה
גלולים והם כלו דינים וכשבא לבתי בני ישראל באה
לו חדוה גדולה ופסח ומרקד כביכול מהמת שמחה
וחדוה שבאו לו שם בא
משאלות
לבו
בעו"ה
לא הייתי בביתי והנה חברים המקשיבים לקולי
היו לומדים בלעדי כמה פרקים ואל ד' המשגיח
האמיתי אנכי השפל מצלי ומתחנן שלא יבוא
שום ביטול מהיום והלאה ואזכה ללמוד עם תלמידי
בחנם לשמה התורה הקדושה אשר נתונה באש שחורה
על גבי אש לבנה, ואזכה לקיים את כל מצוותיה
ודקדוקיה מצות הכל לשם הגדול, ואזכה להבין
תורת ה' תמימה נגלה ונסתר ושעי"כ נוכל להבין
שיש לנו יותר תענוג מכל האומות שהכל הבל וריק.
אבל אנחנו עם הקדוש יש לנו התורה הקדושה אשר
על כל קוץ תלויים כמה עולמות אלף אלפי אלפים
רבבות שם כתובות
שלשה
דברים למד מתינוק
א ---שבכל
היום אינו יושב בטל
ב--- כשיחסר
לו מה הוא בוכה
ג--- תיכף
לאחר שממלאים חפצו הוא מתמלא שמחה ועוזב כל
העצבות
שם
ענינים שונים
שבעה
דברים למד מגנב
א--- עיקר העבודה בלילה
ב
---לרבות כל הלילות שלא לאבד אפילו לילה אחד
ג
---כל מה שתמצא ידר לעשות בכחך עשה אם מעט ואם
הרבה
ד--- שלא
לגלות סוד
ה---
שלא להודות להימריח אפילו ע"י מכות ויסורים.
ו---
שלא להלשין על חברו
ז --- כל
מה שטרח ועמל כל ימיו הוא מאבד בשעה אחת
שם ושם
צררר
מכתבים
א
לכהנים
לוויים וישראלים
הרבנים
המופלגים היראים
ושלמים
כל חד לפום מעלתו
נרם יאיר
ויופיע.
אנכי
השפל והנבזה בא כמשיב מפני הכבוד ומפני היראה,
מפני הכבוד אשר מי אנכי הקטן שבקטנים מעולם
לא יראתי מפני אדוני האדונים ואם לא חטאתי
רק זאת שאני אומר מאה ברכות בכל יום בלא יראה
ופחד אשר בעוונתי הרבים אני מכעיס להשי"ת ב"ה
וב"ש מאה פעמים בכל יום. אוי לי ואוי לנפשי
מה שאני פוגם בכל יום, בלא זה אשר אם אין יראה
אין כלום, אזי אני מחוייב לקיים בעצמי מאד
מאד הוי שפל רוח בפני כל אדם. אדם יראה לעינים
ואלקים יראה ללבב. צדיק הראשון בריבו וגו',
ואין העולם מתקיים אלא על מי שבולם את עצמו
בשעת מריבה. לזאת שפל כמוני טוב לו לסתום
גרוני רק לבקש מאחינו בית ישראל להיות שלום
בעולם אם אין שלום אין כלום אפילו ליוצא ובא
אין שלם מפני הצר זה היצה"ר כפירוש רש"י, וזהו
החבלי משיח ממאן דנפיק ועייל והמה הת"ח וגדולי
הדור דהס"א זרק חיצים ובליסטראות לעשות קטגוריא.
בין ת"ח ואנשי מעשה יראים ושלמים אוי לאזנים
שכך שומעות, שמשיח צדקנו סובל צירי חבלי לידה
מהמקבלים רכיל וברית כרותה ללשה"ר שתתקבל על
הלב, אנכי ידעתי נאמנה באמת שעמך כולם צדיקים,
כולם אהובים, כולם ברורים, כולם קדושים,
אנשי השם, אנשי מעשה במעשים טובים , וישרים.
מי אנכי השפל והנבזה להעיד על קדושת ישראל
מפני היראה אני מחוייב להשיב כי ירא אנכי השפל
והנבזה מפני הגדולים, גדולי הדור, אשר מפיהם
אנו חיים, והמה עמודי עולם ואיככה אפצה פה
לדבר נגדם? ולא באתי אלא כעני בפתח לבקש לחנן
ממעלת כבוד תורתכם להיות נכנעים בעולם לקיים
מענה רך משיב חמה מן ידידי הרב הידוע החסיד
מו"ה שלמה נ"י אשר היה משמש לפני ולפנים אצל
הרב המגיד דק"ק מעזריטש.
מה שאתם
דואגים עבור שו"ב, הרבני המופלג בתורה ויראה
החסיד מוהר"ר יצחק בהרב המאור הגדול החסיד
המפורסם המושלם במעלות ומדות אלקים ואנשים
מוהר"ר פייבל אב"ד דק"ק לעחוויץ בודאי השי"ת
יהי' בעזרו, כי אלקים יבקש את הנרדף, אפילו אם
הרודף הוא צדיק יסוד עולם ולב נשבר ונדכה
אלקים לא תבזה. דברי השפל והנבזה המדבר
בלב נשבר הקטן משה יהודה ליב מסאסוב שם מכתבים
ב
אנכי
השפל והנבזה בא לעורר לב הרבני המופלג מוהר"ר
נפתלי הירץ במוהר"ר דוד ז"ל להדפיס הספר תלמוד
תורה כנגד כולם לזכות כל ישראל בזה אשר כלה
זמן החרם, ואינו בנמצא כעת, אין מצוה גדולה
מזו, המפורסם אינו צריך ראיה, רבים וכן שלמים
כלתה נפשם לשתות בצמא דברי קדשו לאמור; מי ישקני
מים מבור בית לחם, לחמה של תורה. ונענע לי ראשו
ולא יהיו שלוחי מצוה ח"ו נזקין ע"כ חלילה
לשום אדם להדפיס עוד עד משך שמונה שנים מיום
כלות הדפוס של זה הספר, והעובר על דברי ורבצה
כל האלה הכתובה בתורה, והשומע ישכון בטוח ושאנן
דברי המדבר יום א' כ"ב למב"י תקנ"ט לפ"ק הק'
משה יהודא ליב מק"ק סאסוב שם מכתבים
ג
שלום
שלום שלום לאהובי חי רוחי
נר נשמתי
הרב המאור הגדול
חריף
ובקי החסיד ועניו
בוצינא
קדישא נר ישראל
עמוד
העולם פה"ח מו"ה שמחה נ"י
קבלתי
אמרותיו ושמחתי, והנה אשר שלח אלי מי אנכי השפל
והנבזה או לי על אשר אני גוזל להבריות אני
לוקח ממון שלא ביושר ובקשתי להתפלל עלי
שאזכה לעבוד להשי"ת באמת. דברי ה' משה יודא
ליב מבראד שם מכתבים
אהבת
ישראל למד מגוי כפרי
הרב
הקדוש רבי משה לייב סיפר שלמד אהבת ישראל מכפרי
אחד. פעם היה במסיבה עם כפריים אחדים, וכטוב
לבו ביין אמר כפרי אחד לרעהו אהבת אותי או לא?
ויענהו אהבתיך למאד! ואמר הכפרי; אתה תאמר
אהבתני ולא תדע מה יחסר לי, הרי אם באמת אהבתני
הידעת מחסורי? ויחרש ולא דיבר כלום. מזה למד
כי אהבת ישראל הוא להרגיש כל מחסורם ולסבול
כל מכאובם ובצרתם לו צר. תורת הרמ"ל השלם מאמרים וליקוטים